התמקדות כתנועה 

אנשים רבים השומעים על כך שיש שיטה הנקראת התמקדות (פוקוסינג), מגיבים אל המילה, כפי שהיא מפורשת בעיניהם. או יותר מדויק, כפי שהיא נתפסת בעיניי החברה (כמושג המוטבע בשפה). לעיתים קרובות אני שומעת תגובות, כגון: "באמת אני צריכה עזרה בפיקוס/מיקוד" או לחילופין, "יש צורך ללמוד קודם טכניקות של ריכוז והרפיה כדי שאוכל להתמקד". ואני מוצאת, שיש במילה "התמקדות" מקום שאינו מצביע במדויק על כוונת המשורר.

  אחד הנושאים שג'נדלין (אבי שיטת ההתמקדות) מדבר עליהם, הוא יצירה מחדש של משמעות למילה ציבורית עבורי. כיצד מילה משומשת ומפורשת, יכולה לקבל ביטוי חדש ורענן מתוך חוויה פנימית. מהמקום הזה אנסה להמחיש את משמעות ההתמקדות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתוך השיטה.

  אחת האיכויות המרכזיות בהתמקדות היא התנועה. ושוב, אין כוונה בהכרח לתנועת איברים בחלל (אם כי זה בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי ומימוש מסוג זה). הכוונה לתנועה פנימית, שמתאפשרת מתוך הפניית תשומת לב עדינה מהחוץ אל הפנים.

  תשומת לב זו היא המפתח, המנשא לתהליך ההתמקדות. כאשר אנו לומדים לפתח בתוכנו מיומנות זו, מתרחשת תנועה טבעית שיודעת את כיוונה. מאתנו נדרש להסכים לנוח במצב של אי-ידיעה וסקרנות. אין אנו מורגלים למצב זה. רוב הזמן אנו אוחזים בידוע, וסובבים לו בפרשנויות ובדעות. כאן אנו מתבקשים להניח את הללו. לא לבטל אותן, רק להסכים להניח להן, ולהפנות את הקשב שלנו לתנועה חדשה, ולו הזעירה ביותר, המתרחשת ברגע הנוכחי.

  בתוך תהליך הלמידה של ההתמקדות, אנו מקבלים גלגלי עזר. הדהודים והזמנות שונות, אשר תומכות ביכולת להאט את הקצב, ובשמירה על נוכחות ערה וסקרנית, נטולת אג'נדה. כדי לתת מרחב לכל מה שרוצה לעלות מבפנים, ולהיות עמו בקשר ברגע הנוכחי. אנו מתעניינים בו, כפי שהוא. עם הזמן מצטמצמות ההזמנות, וישנו מרחב בו התנועה פשוט מתרחשת מעצמה, ואנו מתבוננים בה ונמצאים עמה במגע, מתוך קשב רב.

  באופן פרדוקסאלי, מתוך תשומת לב מתרחבת, התנועה הפנימית ממקדת את העניין אותו העלנו. אנסה קצת לתאר ולהמחיש מתוך חוויותיי האישיות:

  בתוך התהליך, אני נמצאת עם מה שיש, כמה חלקים או מרכיבים בתוכי. ואז, באופן טבעי, הדבר כמו מפרק עצמו. חלקים משתנים, ממש נעים במרחב מחוצה לי, סביבי, לידי. משהו שם מתבהר/נפתר/נרגע/מקבל תפקיד, ואז מתפנה מקום, וכמו נהיה זיקוק של מה שהיה בהתחלה. מאזור המרכז, בפנים, עולה משהו ברור וספציפי, שלא היה שם באופן עצמאי. זה כמו עולה ממקום עמוק יותר שהיה מוסתר, אבל בעצם היה חלק ממה שהרגשתי.

לדוגמא:
1. תחושה כוללת של עומס, מועקה, הפכה להיות ספציפית מול היבט מסוים של הנושא. ואז, בפנים זה התנקה, ויכלה להופיע תשובה ברורה לשאלה.
2. מתח ברקע, שהורגש כמו עשן/ערפל, הפך לענן מסביבי, קיבל תפקיד של ספיגה, ריפד אותי. ואז, ממעמקי המרכז עלה כעס מאוד טהור, נטול רגשות נלווים, אפילו עדין, שהביא עמו הקלה. כאילו התהליך מצא את הדרך הייחודית לו לפנות מרחב.

  ייתכן שרבים מאתנו השומעים את המילה "התמקדות" חושבים על:עצירה, מצב סטטי. כמו להניח משהו על הכוונת, ולכוון אליו בצורה מדויקת. לעצור איזושהי התפזרות לתוך מרכוז. כאן ניסיתי להציע אפשרות כמעט הפוכה. להתרחב ככל שניתן, כדי לתת מקום להתרחשות של תנועה, וכמו לעקוב אחריה  בעדינות ובשימת לב, אל המקום אליו היא רוצה להגיע.